אודות | צור קשר

הכנות להלוויה ולשבעה

מנהגים והיבטים דתיים, תקופת האנינות, הכנת הבית לשבעה, הכנת ההספדים, הכות להלוויה וכיצד להודיע על מות יקירכם

תקופת האנינות

הזמן החולף מרגע מותו של אדם ועד קבורתו נקרא "ימי אֲנִינוּת" - ימים של צער גדול. כל אחד מקרובי הנפטר (אם/אב, בעל/אישה, אח/אחות, ילדים) החייב לשבת שבעה נקרא "אונן".

בתקופת האנינות משוחרר האבל מחובותיו הדתיות והחברתיות, כדי שיוכל להתפנות  לחובתו כלפי המת ולסידורים לקראת ההלוויה. בימינו, מדובר בתקופת זמן קצרה מאוד, וממילא מי שטורח בקבורה הם אנשי חברה קדישא או חברת הקבורה האזרחית/פרטית. בנוסף, יש  קהילות שבהן חל איסור על הלנת הנפטר ויש להביאו לקבורה באותו יום, ואפילו בשעות הלילה המאוחרות, מה שמקצר עוד יותר את "ימי האנינות".

אם קרוב המשפחה מדרגה ראשונה נמצא בעיר או בארץ רחוקה ואין ביכולתו להגיע להלוויה, כאשר מגיעה אליו השמועה על מות קרובו חלים עליו מיידית דיני האבלות, והוא פטור מדיני האנינות.

אנינות בימי חול

בתקופת האנינות אסורות על האדם מצוות "עשה", כולל הנחת תפילין, תפילת ק"ש וברכות. כך למשל, האונן נוטל ידיים אך אינו מברך על הנטילה, אוכל ואינו מברך על המזון, אינו מברך ברכת "אשר יצר" אחרי עשיית צרכיו ואינו עונה "אמן" בשמיעת ברכה או קדיש. בנוסף, בזמן זה חל איסור על אכילת בשר ושתיית יין. כן אסור להתרחץ ולהסתפר. יציאה מהבית מותרת רק לצורכי הטיפול בנפטר.

אנינות בשבת וחג

אנינות מתקיימת רק בימי חול ולכן על אדם שבן משפחתו נפטר סמוך לכניסת השבת או החג והלווייתו תתקיים לאחר צאת השבת או החג, יחולו דיני אנינות עד כניסת השבת או החג וממוצאי השבת או החג עד לשעת הקבורה. לכן לא יתפלל ערבית של מוצ"ש או חג ולא יקיים הבדלה (אולם יאמר: "ברוך המבדיל בן קודש לחול").

במהלך השבת או החג חל איסור על האונן בקיום יחסי אישות ותלמוד תורה. עם זאת, מותר לו "לקרוא שתיים מקרא ואחד תרגום, וללמוד דיני אבלות ודברים שאינם משמחים את הלב". האונן רשאי לשיר זמירות שבת, ולא חל עליו איסור על אכילת בשר ושתיית יין.

 

הכנת הבית ל"שבעה"

כאשר תחזרו מבית העלמין לאחר ההלוויה, תגיעו למקום בו תשהה המשפחה הקרובה בימי האבל. המשפחה יושבת בבית הנפטר או בבית אחד מבניה. יש הגורסים כי רצוי לשבת בביתו של הנפטר, שכן ההיזכרות בו היא חלק מתכני האבלות. בחירת המקום שבו יושבים האבלים חשובה, ורצוי שיהיו בה סימנים רבים לנוכחותו של הנפטר.

אם אינכם יושבים בבית הנפטר, מומלץ להעדיף את האפשרות הנוחה ביותר מבחינת מיקום, הן עבור האבלים והן עבור המבקרים שיפקדו אתכם. כך למשל כדאי להביא בחשבון את הקרבה לביתם של האבלים הנוספים (חלקם יעדיפו לישון בביתם) ושל אורחיהם, וכן את גודל הדירה או הבית שבו תשהו במהלך השבעה (האם הוא גדול מספיק כדי להכיל את המבקרים הצפויים, האם לכל אחד מהאבלים יש מקום לישון או לנוח או לארח את מבקריו). יש הנוהגים לבנות סוכת אבלים ליד הבית, באמצעות  מתיחת יריעה ופיזור כיסאות תחתיה, שבה הם מארחים את המנחמים.

מהדירה שנבחרה יש לפנות רהיטים מיותרים או דברי ערך שעשויים להינזק (אפשר לאחסן בחדר שיישאר סגור או נעול). הנוהג הוא שהאבלים יושבים על כיסאות נמוכים או על מזרנים המונחים על הרצפה. אפשר גם להוציא את הכריות של הספה או הכורסאות ולשבת עליהן. יש הנוהגים לשבת על הרצפה ממש, כסמל לבדידות ולעצבות שהאבל חש. עבור המנחמים יש להכין כיסאות רגילים.

נוהג נוסף הוא כיסוי המראות בבית בסדינים, כסמל להתעלמות מהגשמיות ומן ההופעה החיצונית וההתרחקות ממבטה של החברה. בנוסף, בבית שבו נערכות תפילות אין להתפלל מול מראה.

 

במה רצוי להצטייד לימי "השבעה"?

ציוד מקובל: כיסאות למבקרים, כלים חד פעמיים, נרות נשמה, ספר תורה, סידורי תפילה וכיפות (אם מתכוונים לערוך תפילות). 

מזון: בקהילות רבות נהוג שקרובים ומכרים מביאים לאבלים אוכל בכל ימי השבעה. המבקרים מתבקשים לברך בקול רם על האוכל, והברכות נחשבות לעילוי נשמתו של הנפטר. אולם כדאי שתבקשו מידידיכם לקנות עבורכם שתייה קרה, מצרכים לשתייה חמה (תה, קפה, סוכר, חלב) וכיבוד מתאים בכמות שתספיק להערכתכם לימים שבהם הבית יהיה עמוס במבקרים.

עבור המנחמים: כדי להקל על המבקרים נוהגים לתלות בפתח הבניין ועל דלת הבית מודעות אבל. אפשר להוסיף במודעה הודעה על השעות שבהן האבלים מעדיפים לנוח ולא לקבל מנחמים. את דלת הבית נוהגים להשאיר פתוחה בכל השעות שבהן צפויים מבקרים, כדי שלא להטריח את האבל לקום ממקומו ולקבל את פני המנחמים.

חשוב לדעת! ארגונים שונים מפעילים סניפים של גמ"ח לצורכי אבלות. הציוד בגמ"ח כולל: ספר תורה, ארון קודש נייד, כיסאות לאבלים, כיסאות וספסלים למנחמים, מיחמים לשתייה חמה, סידורים נוסח העדות השונות, משניות ללימוד בבית האבל, חמישה חומשי תורה, ספרי תהילים ונרות נשמה שבועיים. תוכלו לאתר ארגונים אלה באינטרנט או לברר בחברה קדישא. 

 

הכנת ההספדים

כדאי לתכנן מראש, אם ניתן, מי מבני המשפחה יישאו את ההספד על הנפטר בבית העלמין. זאת כדי שהדוברים יוכלו להקדיש זמן למחשבה ולתכנון הדברים שברצונם לשאת.

כיום, בחלק גדול מהמקרים מספידים את הנפטר בבית הלוויות, טרם צאתו של מסע ההלוויה לדרכו, אך לעתים ההספדים נישאים לאחר סתימת הגולל על הקבר (סיום הטקס ההלכתי). הנוהג במקרה זה שונה בין בתי העלמין השונים, וכדאי לברר מראש עם חברה קדישא המקומית מה הנוהל בנושא זה בבית העלמין שהיא מנהלת. בקבורה אזרחית או פרטית, הבחירה במועד ההספדים (לפני הקבורה או אחריה) היא בידכם.   

אם מיניתם אדם מחוץ למשפחה כעורך טקס ההלוויה, למשל חזן או רב, בקשו ממנו להיות אחראי גם לסדר הדוברים ולמשך הזמן שבו יישאו את ההספד. אדם זה גם יעמוד בקשר עם חברה קדישא לתיאומים שונים, כולל מועד נשיאת ההספדים, אם ההלוויה מתקיימת בבית עלמין מטעמה.

חשוב לדעת! אינכם חייבים להיעזר בשירותיה של החברה קדישא לניהול טקס ההלוויה, גם אם היא נערכת בבית עלמין אורתודוכסי, ואתם רשאים לבחור ברב או חזן המקובלים עליכם. בנוסף, על פי החלטת משרד הדתות מחודש יוני 2012 אין חברה קדישא רשאית למנוע מנשים לשאת הספד בהלוויה.

 

מה לקחת איתכם להלוויה?

מעבר לקושי הנפשי של האבלים, טקס ההלוויה יוצר עבורם, כמו גם על המשתתפים האחרים בהלוויה, גם קושי גופני. הטקס עשוי להימשך פרק זמן לא קצר ולהתקיים בתנאי מזג אוויר לא נוחים. לכן כדאי לבקש ממישהו מהחברים או המכרים שידאג לציוד מתאים עבורכם ועבור המלווים האחרים. באותה הזדמנות בקשו גם מאותו חבר או מכר לקחת על עצמו לדאוג לסידורי ותיאומי ההסעות של המלווים לבית העלמין.

אם ההלוויה מתקיימת ביום קיץ, רצוי להצטייד בכמה בקבוקי מים קרים, עבורכם ועבור הקהל. כן קחו אתכם כיסוי ראש נגד השמש ומשקפי שמש. אם צפויים להגיע להלוויה אנשים זקנים או חולים, מומלץ לארגן כמה כיסאות מתקפלים שאפשר להציבם בסמוך לקבר. אם ההלוויה מתקיימת בשעות הצהריים אפשר גם לבקש ממי שתמנו כאחראי על הציוד לארגן כמה שמשיות, שיצלו על היושבים.

אם ההלוויה מתקיימת ביום חורף, רצוי שתיקחו עמכם מעיל או בגד חם נוסף על הבגדים שאתם לובשים, משום שאתם צפויים לעמוד בקור זמן רב ללא תנועה. אם צפוי גשם, דאגו לקחת איתכם כמה מטריות, לשירותכם ולשירות המשתתפים האחרים בהלוויה.

במקרים רבים, בעיקר כאשר בהלוויה משתתפים מלווים רבים, ניתן להשתמש במערכת הגברה בעת הטקס. ודאו מראש עם חברה קדישא או חברת הקבורה האזרחית שיש בבית העלמין שהן מפעילות ציוד הגברה.

כן רצוי שתכינו מראש דף עם סדר התפילות, כדי שתוכלו לעקוב אחר מהלך הטקס. דף כזה ניתן לחלק גם למלווים הנוספים.

חשוב לדעת! אם בציבור המלווים יש אנשים מבוגרים או חולים, ייתכן שניתן להסיעם ברכב לחלקת הקבורה.  כדאי לברר מראש עם הנהלת בית העלמין או החברה קדישא את מסלולי ההגעה לחלקת הקבר.

 

איך מתלבשים להלוויה?

רוב האבלים אינם עוסקים ברגעים הקשים שהם חווים אחרי מות יקירם בשאלה מה ילבשו להלווייתו. אולם כדאי לבחור בבגדים נוחים ולא צמודים, שלא יקשו עליכם במהלך העמידה הממושכת הצפויה לכם. אם תעברו טקס "קריעה" (ראו בפרק: ההלוויה), שבו ייקרע קרע בחולצתכם, לבשו חולצה שלא תתקשו לוותר עליה. בהלוויות מסורתיות נהוג לכסות את הראש: לכן הצטיידו בכיפות לגברים ובמטפחת או כובע לנשים.

על פי המנהג המסורתי, נשארים האבלים בבגדים שלבשו בהלוויה במשך כל שבעת ימי האבל, ובתום "השבעה" יש הנוהגים להשליך בגדים אלה ולא ללבוש אותם עוד. לכן, אם אתם מתכוונים לנהוג כך, מומלץ להקדיש מחשבה אילו בגדים יתאימו לשרת את צורכי השבוע הקשה שלפניכם.

יש לציין כי המנהג ללבוש בגדים שחורים לאות אבל אינו נהוג בקהילות ישראל.

 

האם לאפשר לילדים להשתתף בהלוויה?

השאלה אם לקחת את הילדים להלוויה היא אחת השאלות הקשות הניצבות בפני בני משפחה שאיבדו זה עתה את יקירם. לעתים קרובות הנטייה היא לא לאפשר לילד להשתתף בהלוויה של הורה, אח או סב, מתוך רצון להגן עליו מפני החוויה הקשה. אולם יש הגורסים כי ההשתתפות בהלוויה ממחישה לילד את סופיותו של המוות, מאפשרת לו להיפרד מהדמות האהובה ולבטא את רגשותיו כלפיה, וכן להיות עד להבעת רגשות של אנשים נוספים ולקבל לגיטימציה לתחושת האובדן והכאב שלו.

כשמדובר בילדים מעל גיל חמש, כדאי לנהוג בהתאם לרצונם. אם הילד מבקש להשתתף בהלוויה, חשוב שיהיה מלווה על ידי אנשים קרובים לו במהלך כל הטקס. כדאי להעניק לילד הסבר מוקדם על הטקס ועל הצפוי להתרחש בו.

יש לכבד בקשת ילד לא להשתתף בהלוויה. במקרה כזה, מומלץ לערוך בבית טקס פרידה סמלי מהנפטר.

 

כיצד תודיעו על מותו של יקירכם

אחת הבעיות שנתקלים בהם אנשים שבן משפחתם נפטר היא הצורך להודיע על מותו ועל מועד הלווייתו הן לקרובי משפחה נוספים, הן למכרים ולחברים של הנפטר והן לחבריהם ולמקורביהם הם. אולם אינכם צריכים להקדיש לכך זמן רב: הודיעו לאדם אחד מכל מעגל היכרות שלכם (מקום עבודה, לימודים, שכנים, משפחה מכל צד) ובקשו מהם להעביר את ההודעה הלאה. גם הודעה קבוצתית בדואר אלקטרוני או באס-אם-אס תחסוך לכם זמן יקר, ובעיקר את הקושי לשוב ולספר על נסיבות מותו של הנפטר.    

אם ברצונכם לפרסם מודעות אבל על גבי לוחות מודעות או באזור מגוריכם, פנו לאחד מבתי הדפוס הפרטיים העוסקים בנושא. אלה מספקים את השירות באופן מיידי, ורובם מספקים גם שירות של הדבקת המודעות. התשלום הוא בדרך כלל לפי גודל הדף המבוקש, מספר המודעות ואזור החלוקה. לחלופין, אפשר להסתפק ביצירת מודעות במחשב הביתי והדבקתן בעזרת ידידים.

לפני הזמנת או הכנת המודעות, חשבו איזה נוסח אתם מבקשים שיופיע בהן (בבית בדפוס יציעו לכם בחירה בין כמה נוסחים מקובלים), כמה מודעות דרושות לכם ובאילו אזורים ברצונכם להדביק אותן.  זכרו לכלול מלבד שמו המלא של הנפטר את הכתובת בה יושבים שבעה ואת שמות האבלים. אם אתם מתכוונים לערוך תפילות בבית האבלים, ציינו את זמניהן.

בדרך כלל אין צורך ביותר מ-20 או 30 מודעות, שמודבקות סביב בית הנפטר, בתי האבלים, בית שבו יושבים שבעה ובמקומות שבהם נהג הנפטר לשהות (מקום עבודה או לימודים, בית כנסת, מועדון, מרכז קניות שכונתי).