סיפור חיים
שיתוף

גבה קומה, צנום, זריז, מהלך ומשוטט בשבילי הקיבוץ ובדרכו אי לאן אל הכביש הראשי לנסיעה למקום כלשהוא.עצמאי, דורש את עצמאותו , לא מוכן שיתערבו לו בחייו אף בשנותיו האחרונות ועל אף מגבלות הראיה והתנועה בהם לקה. גם אמש, נשאר לבדו בלילה וקרה לו מה שקרה.קשה לי לחשוב על רגעיו האחרונים ומה היו מחשבותיו. נתנחם בכך שאולי סבלו לא היה רב.חיים נולד בקרקוב, פולין לפני 88 שנים להוריו מרים ושלמה גליקסמן ואחותו לושה (צביה). חיים והמשפחה הצליחו לברוח מגטו קרקוב יומיים בלבד טרם סגירתו הסופית של הגטו. נתיב הבריחה של המשפחה היה דרך צ'כיה. מבריחי הגבול היו משתפי פעולה והמשפחה נמסרה לשוטרי הגבול. השוטר דרש מהם לחזור למעלה ההרים אך אמר כבדרך אגב ששם בצד ימין בין העצים יש בית בודד שגרים בו יהודים וזה בעצם לא חשוב, אתם צריכים לעלות למעלה להר. האינטואיציה של אם המשפחה, מרים הובילה אותם לבית המשפחה היהודית וכך ניצלו. בהמשך דרכם, בהפלגה בספינת נהרות בשם פנצ'ולאורך הדנובה הנשפכת לים השחור ומשם לאורך חופי טורקיה לכיוון ארץ ישראל במטרה לחבור לספינה סטרומה. אלא שהשייט בדנובה ובים השחור התארך והם אחרו להפלגת הספינה סטרומה. הטורקים לא אפשרו לעלות לחופי טורקיה וספינת הנהרות המשיכה בדרכה בים התיכון. בסמוך לחופי רודוס נקלעה הספינה לסערה עזה ורב החובל הצליח להגיע בסמוך לחוף ולרסק את הספינה על סלע באופן שאפשר לנוסעים להינצל ולעלות לחוף בשלום. האי רודוס היה באותה עת תחת הכיבוש הגרמני, המעפילים נלקחו לשבי באיטליה למשך שנתיים.בתום המלחמה השתחררה המשפחה והגיעה לארץ ישראל, לנווה שאנן, חיפה. חיים שהיה נער בן 17 באותה עת, למד נהיגה כולל נהיגה במשאית, התגייס מיד לבריגדה והשתתף גם בקרבות באזור חיפה. חיים השאיר מאחוריו בפולין את אהובתו אולגה. הם הכירו האחד את השני בהיותה בת 10 בלבד והוא בן 12, בעת שהיו שניהם בתנועת נוער ציונית.המשפחות גרו בשכנות וההורים הכירו אלה את אלה.בעת שחיים ומשפחתו ברחו מקרקוב, אולגה נשארה עם משפחתה שם. במהלך השנים הם המשיכו בקשר והתכתבו. הקשר ביניהם נקטע כאשר אולגה נשלחה למחנה מטהאוזן ואחר כך למחנות של עבודות כפייה באוסטריה. בגמר המלחמה לאחר השחרור מהמחנה שלחה אולגה גלוית דואר אל חיים, על פי הכתובת האחרונה שהייתה בידה – באיטליה. האיטלקים העבירו את הגלויה אל הסוכנות היהודית בירושלים ושם איתרו את הוריו של חיים, שהתגוררו בחיפה והם שהודיעו לו את הבשורה. חיים היה באותה תקופה חייל בבריגדה היהודית.חיים נסע לפולין בעקבותיה של אולגה, ומצא אותה. כחייל בריטי במדים הביא אותה לבלגיה כשהיא לבושה במדי חיילת בריטית ושם התחתנו. לאחר חתונתם, בעודה בת  22  והוא בן 24 הגיעה אולגה לארץ, התגוררה עם הוריו עד שובו של חיים מהבריגדה. פגישה מקרית בין חיים וזאב ברנהיים ז"ל, אותו הכיר מתקופת הבריגדה, גרמה לחיים ואולגה להחליט לעזוב את העיר ולנסות את חייהם בקיבוץ.חיים ואולגה אהבו כיבדו את החיים בקיבוץ ובנו ביחד את ביתם כאן, ביקום.הם הולידו 3 בנים: יאיר, עודד ודורון שבבגרותם נישאו והולידו נכדים רבים – עשרה ואף נין שפתח את שורת הנינים.השנים בהם שירתו הבנים ביחידות לוחמות היו קשות במשפחה. בתקופות אלו הדאגה התפצלה בין הבנים לבין חיים ששירת עדיין ביחידת תובלה כנהג בציוד כבד. יום אחד בזמן מלחמת ששת הימים חיים בא הביתה לחופשה ואמר לאולגה: "אוֹלוּש, מצאתי בן". כוונתו הייתה ליאיר אותו פגש באזור הלחימה, בעת שלחם בחטיבה 7 של חיל השריון שנפגעה קשה ביותר בקרבות ולא היה ידוע מה קורה עם יאיר.הנהגות, היה מקצועו ועיסוקו העיקרי של חיים כחמישים שנים אחז בהגה. שנים רבות כנהג משאית של הקיבוץ, חברת תובלה וכנהג ציוד כבד בצבא, אחר כך כנהג ברכב הבריאות, ובמד"א. אפיזודה קצרה הייתה לו בחקלאות, בפרדס- אותו עזב לאחר טעימה קצרה בתואנה שעם עצים אי אפשר לדבר...עבודת הנהגות נדרשה לשעות היעדרות מרובות מהבית ועול גידול הילדים היה בעיקר בידיה של אולגה. עם זאת, האב, הנהג הגיבור היה אהוב ונערץ על ידי הבנים ללא חשבון על שעות החסר הרבות שהיו לו. כסב החזיר חיים שעות טיפול אהבה ובית, לנכדיו.לאחר מותה של אולגה, הבית השתנה מחד, אך המשיך להיות בית המשפחה לבנים, לכלות ולנכדים כאחד. כפנסיונר, התחיל לממש את אהבתו לטיולים ונהג לצאת לבדו בתחבורה ציבורית למסעות בארץ ובעולם הרחב. כאילו רוח של הרפתקנות ושובבות הניעה אותו   – אולי כנער שנעוריו נגזלו בעת המלחמה. פעמים רבות, גרם בכך למשפחה דאגה רבה והוא לא ויתר חרף ההפצרות והאזהרות מפני סיכוני הדרך, כאותו נער מתבגר שאין דרך לעצרו.כל שנות חיי ביקום אני גרה בשכנות לאולגה ולחיים. הם, בני משפחתם וביתם מהווים חלק מנוף חיי. אהבתי לבוא אל ביתם, לשיחה על כוס קפה על הא ועל דא ולהתעדכנות בקורות המשפחה. גם בשנים האחרונות נפגשנו פעמים רבות בשבילי השכונה בעת יציאתו מהבית לטיוליו הרבים. תמיד ידע להפנות מבט, לברך לשלום ולהתעניין בשלומי. תמיד שאלתי את עצמי מה הוא באמת רואה ואיך הוא מזהה כל כך בדייקנות את השביל והאנשים.חיים שידע לזהות מצבי קצה בהם אמר לעצמו – עד כאן מעבר לכך אינני מסוגל, לא זיהה הפעם את מגבלתו ויכולתו להגיב למצב של אפשרות למפגע טכני כפי שקרה לו אמש. לעולם לא נדע מה באמת הרגיש על מי ועל מה חשב בעת הזאת. בדמיוני אני משערת שחשב על כולכם ועל אולגה יקירת חייו.  משפחה יקרהיאיר ובריגיטה, עודד ואנקה, דורון וציבי, הנכדים, הנין, לושה האחות.חיים היה איש יקר, עם אמירה גלויה ומיוחדת לכל אחד מכם ומהחברים הסובבים אותו.מנת האהבה והחום, שהעניק לכם כעת וביחד עם אולגה נטמנה עמוק בלב ותישאר אתכם לתמיד. היה שלום חיים, נתת חיים למשפחה גדולה ואוהבת.  יקום  8.1.2013מירי רצון שנים אחדות לפני מותה, ביקשה ממני אולגה שלכבודה אקרא את השיר של יהודה עמיחי"אדם בחייו". הבטחתי לה וקיימתי. מאז, שירו זה של יהודה עמיחי הוא חלק מטקס הלוויה.הפעם חיים, הוא מוקדש לך. https://www.youtube.com/watch?v=qtIcjKWilWg 
 
פרטים ביוגרפיים
חיים גל
נולד ב 28/03/1924 , כ"ב אדר ב תרפ"ד
Wadowice , פולין
נפטר ב 08/01/2013 , כ"ו טבת תשע"ג
נקבר בבית קברות קיבוץ יקום
שיתוף בדוא"ל
 
 
 
 
שלח
ערוך פרטים ביוגרפים
ערוך פרטים ביוגרפים
 
גלריית תמונות
 
תנחומים
 
לא קיימים פריטים להצגה
שיתוף   להדלקה וצפייה בנרות נוספים
אירועי זיכרון
לא קיימים פריטים להצגה
הוסף אירוע לאתר זיכרון
כותרת
 
 
פרטי האירוע
 
 
מועד האירוע
שנה
שנה
1900
1901
1902
1903
1904
1905
1906
1907
1908
1909
1910
1911
1912
1913
1914
1915
1916
1917
1918
1919
1920
1921
1922
1923
1924
1925
1926
1927
1928
1929
1930
1931
1932
1933
1934
1935
1936
1937
1938
1939
1940
1941
1942
1943
1944
1945
1946
1947
1948
1949
1950
1951
1952
1953
1954
1955
1956
1957
1958
1959
1960
1961
1962
1963
1964
1965
1966
1967
1968
1969
1970
1971
1972
1973
1974
1975
1976
1977
1978
1979
1980
1981
1982
1983
1984
1985
1986
1987
1988
1989
1990
1991
1992
1993
1994
1995
1996
1997
1998
1999
2000
2001
2002
2003
2004
2005
2006
2007
2008
2009
2010
2011
2012
2013
2014
2015
2016
2017
2018
חודש
חודש
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
יום
יום
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31


האירוע הוזן בהצלחה,
באפשרותכם להוסיף אירוע נוסף
 
שיתוף בדוא"ל
 
 
 
 
שלח
יצירת קשר עם מקים האתר
 
 
 
 
 
 
שלח
פרטי הנפטר:
* מין הנפטר
תואר הנפטר
 
 
*שם פרטי
 
 
*שם משפחה
 
 
כינוי
 
 
על מנת להוסיף את פרטי הנפטר בשפה נוספת,
אנא ביחרו שפה מהרשימה וליחצו בחר.
שפה
שפה
אנגלית
תואר הנפטר
(
)
 
 
*שם פרטי
(
)
 
 
*שם משפחה
(
)
 
 
כינוי
(
)
 
 
נולד:
1924
שנה
1900
1901
1902
1903
1904
1905
1906
1907
1908
1909
1910
1911
1912
1913
1914
1915
1916
1917
1918
1919
1920
1921
1922
1923
1924
1925
1926
1927
1928
1929
1930
1931
1932
1933
1934
1935
1936
1937
1938
1939
1940
1941
1942
1943
1944
1945
1946
1947
1948
1949
1950
1951
1952
1953
1954
1955
1956
1957
1958
1959
1960
1961
1962
1963
1964
1965
1966
1967
1968
1969
1970
1971
1972
1973
1974
1975
1976
1977
1978
1979
1980
1981
1982
1983
1984
1985
1986
1987
1988
1989
1990
1991
1992
1993
1994
1995
1996
1997
1998
1999
2000
2001
2002
2003
2004
2005
2006
2007
2008
2009
2010
2011
2012
2013
2014
2015
2016
2017
3
חודש
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
28
יום
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
 
 
 
 
נפטר:
2013
שנה
1900
1901
1902
1903
1904
1905
1906
1907
1908
1909
1910
1911
1912
1913
1914
1915
1916
1917
1918
1919
1920
1921
1922
1923
1924
1925
1926
1927
1928
1929
1930
1931
1932
1933
1934
1935
1936
1937
1938
1939
1940
1941
1942
1943
1944
1945
1946
1947
1948
1949
1950
1951
1952
1953
1954
1955
1956
1957
1958
1959
1960
1961
1962
1963
1964
1965
1966
1967
1968
1969
1970
1971
1972
1973
1974
1975
1976
1977
1978
1979
1980
1981
1982
1983
1984
1985
1986
1987
1988
1989
1990
1991
1992
1993
1994
1995
1996
1997
1998
1999
2000
2001
2002
2003
2004
2005
2006
2007
2008
2009
2010
2011
2012
2013
2014
2015
2016
2017
1
חודש
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
8
יום
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
 
 
 
 
בית עלמין
 
 
 
 
*למודעה שתפורסם ניתן להוסיף תנחומים ע"י מכרי הנפטר/ת.
 
 
מאת דורון גל בתאריך 19/01/2017
9/1/2013
אבא שלי
מבקש אני לברך- ולא לקונן.
אבא, חיית חיים מלאים ונגעת בתשעים שנה.
ילדות בפולין, סיפור בריחה/המלטות/הישרדות מדהים, מלא טלטלה ומאורעות בגבול הדמיון.
זכית, אבא, להשתייך לדור שיצר, הגשים, לחם, בנה והקים ארץ, מדינה ועם.
אל יקל הדבר בראשכם חברים, היום, שתרבות הרייטינג מחרבת מחשבה יצירה ודעת,
שהאינטרנט מהווה את הידען, היועץ, הרופא, הפסיכולוג, עד שהפסקנו, רובינו, לחקור, ללמוד, לרדוף את הנכון והצודק.
שהמכשיר הסלולרי ברשותנו הפך להיות בעצם תמצית עולמנו, ואם אבד חלילה, אבדה אישיותנו.
ושכל אי-נוחות מתורגמת כאסון.
לא, איני מבקש לעצור קידמה, אך מותר לי ביום כזה, לעצור רגע, להשפיל אליך מבט אבא, ולהודות בלב שלם - חיית חיים מלאים.
אני מצדיע לך ולדור שלך.

בילדותינו ובשיטת החינוך בקיבוץ של הלינה המשותפת, לא חווינו אותך כאבא, אמא עשתה זאת ובצורה מושלמת. הייתה לך משאית- וזה הקפיץ אותנו גבוה במלחמות המעמד בקבוצה.
כסבא, אספנו ביחד פירות מתוקים ויפים ואהבנו את השתלבותך בגידול הנכדים- ילדינו.
כשפרחנו כולנו מהקן, גילינו אותך כדמות ואישיות חזקה וידעת בדיוק מה נכון.
נכון, לא תמיד הסכמנו אבל תמיד עשית את שהחלטת. התמדת בעקשנות אין-קץ אך עם לב מקשיב, מתעניין ועוזר. ניסיונות החינוך שלנו אותך, לא הניבו תוצאות כלל, אך עם השנים ולמען האמת למדנו לקבל ואף להעריך.
נוח בשלום על משכבך, אבא, ודע לך, שנתיבות חייך, לכל אורכן, ממלאים אותנו בזיכרון שנישא בגאווה עד קץ ימינו.
דורון


עדיין לא הועלו סרטוני וידאו
הוסף סרטון וידאו
כותרת הוידאו
הזינו את כתובת ה- youtube של הסרטון
אשר
חזור
חזור
חזור
כל הזכויות שמורות לידיעות אחרונות ©